 |
 |
 |
|
פעם בשבע שנים על כל עובדי האדמה והחקלאים להפסיק את עבודת השדה, מתוך ידיעה והכרה שהאדמה שייכת לה'. ממה שיגדל בשדות בשנה הזאת יכולים הכל ליהנות: תושבים, וגם חיות השדה. זוהי מצוות שְמִיטַת קרקעות.
פעם בחמישים שנה (כלומר, לאחר שבע פעמים של שנת שמיטה – שבע כפול שבע) מגיעה שנת היוֹבֵל. שנה זו מקודשת לה', וגם בה שומטים את הקרקעות (מפסיקים את העבודה), משחררים את כל העבדים, ומחזירים אחוזות קרקע לידיהם של בעליהן הראשונים.
יש מצבים שבהם אדם יורד מנכסיו ונזקק לעזרה. הפרשה מראה לנו מהם היחסים הכלכליים-חברתיים בין אדם לאדם. מי שנותן הלוואה אסור לו לגבות ריבית עליה.
עבד עברי (אדם שבגלל עוני מכר את עצמו לעבד) חובה על בעליו לשחררו בשנת היובל, כדי להדגיש כי האיש אינו רכוש.
|
|
|
|
 |
|
Supported by The Jewish Agency for Israel
