 |
 |


עוֹלֶה וָתִיק

שָׁלוֹם, שְׁמִי יַעֲקֹב, וַאֲנִי גָּר בְּקִרְיַת מוֹצְקִין. עָלִיתִי עִם מִשְׁפַּחְתִּי מֵרוּסְיָה כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן אַרְבַּע. כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לָאָרֶץ לֹא הִכַּרְנוּ אַף אֶחָד, וְיָדַעְנוּ רַק שֶׁיֵּשׁ לְאִמִּי בַּת דּוֹדָה רְחוֹקָה הַמִּתְגּוֹרֶרֶת בְּקִרְיַת מוֹצְקִין. לָכֵן יָצַרְנוּ אִתָּהּ קֶשֶׁר, וְעָבַרְנוּ לָגוּר בָּרְחוֹב הַסָּמוּךְ לְבֵיתָהּ. מֵאָז, לַמְרוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ קְרוֹבִים דֵּי רְחוֹקִים, הָפַכְנוּ מַמָּשׁ לְמִשְׁפָּחָה אַחַת גְּדוֹלָה.
|
|
 |
|
| |
יֶשְׁנָם שְׁנֵי סוּגֵי גִּיסִים. גִּיס יָכוֹל לִהְיוֹת הַבַּעַל שֶׁל אֲחוֹתִי, וְגִיס יָכוֹל לִהְיוֹת הָאָח שֶׁל אִשְׁתִּי (אִלּוּ הָיִיתִי נָשׂוּי...). אִם יֵשׁ לָכֶם גִּיסִים, הֵם בְּוַדַּאי מֵהַסּוּג הָרִאשׁוֹן... |
|
 |
|
|
|
|
 |




|
 |
 |
|