לאחר שנים רבות שבהן רבקה היא עֲקָרָה – נולדים התאומים: עֵשָׂיו ויעקב.  עשיו הוא הבן הבכור, אבל יעקב לאחר שגדל, רצה את הזכויות של הבן הבכור. הוא מכין לעשיו נְזִיד עֲדָשִׁים, וכאשר שב עשיו מהשדה,  הוא מִתְפַּתֶּה למכור את הבכורה ליעקב, תמורת הנזיד "האָדום האָדום הזה".
יצחק מזדקן ורוצה לברך את בניו לפני מותו. יעקב מתחפש לעשיו כדי לגנוב את ברכתו של האב. יצחק, שמְאוֹר עיניו נחלש מאוד, לא מְגלֶה בעצמו את מעשה הרמאוּת, ומברך את יעקב בברכה שהועיד לעשיו, בנו הבכור. עשיו הוא שמְגלֶה את הדבר, ומחליט להרוג את יעקב. יעקב פוחד, ובעצת אמו  בורח לחָרָן, מקום מגוריו של לָבָן, דוֹדוֹ, אחִי אמו.