"אוף! כמה שיעורים יש לי..." נאנחה דנה וצנחה בייאוש על הספה. "אולי אני יכול לעזור לך?" הציע דורי לאחותו הגדולה. "לא נראה לי..." אמרה דנה, "אלא אם כן אתה מכיר את הביטוי הקול קול יעקב והידיים ידי עשו?"
"במקרה אני מכיר", אמר דורי בשקט, "הוא מופיע בפרשת השבוע שלנו..."
"אתה רציני?" קפצה דנה, "באיזה הקשר?"
נועה שישבה ליד המחשב הסתובבה אל דורי ודנה ושאלה: "לחפש בשבילכם?" "בטח", אמרה דנה כלא־מאמינה, ודורי המשיך להסביר: "את בטח זוכרת שבפרשה שלנו, פרשת תולדות, עמד יצחק לברך את בניו ויעקב התחזה לעשו כדי לקבל את ברכת הבכור. כיוון שידיו של עשו היו שעירות יותר והיה להן ריח של חיות שניצודו, עזרה רבקה ליעקב לשים על ידיו עורות של גדיים כדי שאם אביו ימשש אותו לא תתגלה התרמית. ואכן, כאשר ניגש יעקב אל יצחק לקבל את הברכה, התממש החשש ו..." "הנה, בדיוק מצאתי", קטעה אותם נועה:

"אה" אמרה דנה, "יצחק היה כמעט עיוור והעורות באמת בלבלו אותו. הוא הרגיש שהידיים של הבן העומד מולו שעירות כידיו של עשו, אבל כאשר הוא דיבר, היה קולו כקולו של יעקב!"
"תראו! מצאתי את הביטוי גם באתר באינטרנט!" אמרה נועה בהתרגשות.

"את מבינה?" הסביר דורי לדנה, "המשפט הזה הפך לביטוי כללי המתאר הופעה יחד של דברים הסותרים זה את זה, או שאינם מתאימים זה לזה. למשל, איש המוכָּר כאיש אלים ותוקפני מדבר בלשון רכה ועדינה, או להפך".
דנה נעצה מבט מופתע בְּאַחֶיהָ הצעירים, "תשמעו, אתם צוות לעניין. אגב יש לי עוד כמה ביטויים להסביר בשיעורי הבית, אז..."