 |
 |
 |
|
אלוהים אינו מרוצה מהעולם שהוא עצמו ברא. זאת, מפני שבני האדם עושים בו רע. לכן מביא עליהם אלוהים את המבול. המבול מחריב את העולם. ניצולים ממנו רק נֹחַ, משפחתו ובעלי החיים שהעלה נֹחַ לתיבה, זוגות־זוגות.
בתום המבול שולח נֹחַ עורב, ולאחר מכן יונה כדי לבדוק את המצב מחוץ לתיבה. כאשר היונה חוזרת עם עלה של זית בפיה, יודע נֹחַ שֶׁקַּלּוּ המים. אלוהים כורת ברית עם נֹחַ ומשפחתו, ומבטיח להם שהמבול לא יחזור. אלוהים נותן לברית אות - הקשת בענן.
בסיומה של הפרשה מסופר על מִגדל בָּבֶל. לאחר בריאת העולם דיברו כל בני האדם אותה שפה. העולם היה מלוכד. באמצעות הכוח המְלַכֵּד הזה בנו האנשים מִגדל גבוה שראשו בשמים. אלוהים לא רצה בכך, ולכן בּוֹלֵל את השפה של בני האדם, ויצר ממנה שפות שונות.
|
|
|
|
 |
|
Supported by The Jewish Agency for Israel
