 |
 |


שניים שניים

נֹחַ הָיָה הָאָדָם הַצַּדִּיק בְּיוֹתֵר בְּדוֹרוֹ. אֱלֹהִים הוֹדִיעַ לְנֹחַ כִּי הוּא מִתְכּוֹנֵן לְהַשְׁמִיד אֶת הָעוֹלָם וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִבְנוֹת תֵּבָה, שֶׁבָּהּ יוּכְלוּ לְהִנָּצֵל הוּא, בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְכֵן בַּעֲלֵי הַחַיִּים. אֱלֹהִים נָתַן לְנֹחַ הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת כֵּיצַד לֶאֱסֹף אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים:
|
 |
|
|
 |




|
 |
 |
 |

וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ
בראשית פרק ו', פסוק י"ט
|
|
|
 |
|