ארובות השמים נפתחו
נועה ודורי ישבו בבית והסתכלו דרך החלון בגשם שירד בחוץ. "אני אומר לך", הכריז דורי, "אין דבר יותר כייפי מלשבת בבית מחומם ולהביט בסערה שבחוץ". "נכון", הסכימה נועה ללא היסוס, "וואו, הסתכל איזה גשם! ארובות השמים נפתחו!" דורי הביט בה מופתע, "מה זה היה?" "נו, אתה יודע" אמרה נועה, "זה ביטוי שמתאר גשם חזק, כמעט שיטפון, זה בטח מהתנ"ך או משהו כזה", הם הסתכלו זה בזה, וכעבור שנייה ישבו מול המחשב והקלידו במרץ... "או", אמרה נועה, "זה באמת מהתנ"ך. הנה, בפרשת נֹח כתוב...
בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ: (בראשית, פרק ז' פסוק י"א)
"אה, ברור, זה תיאור של המבול", אמר דורי, "אבל עדיין אני לא מבין למה דווקא "ארובות", ארובה היא הרי החלק הזה בגג שדרכו יוצא העשן, לא?" "יש משהו בדבריך" אמרה נועה, "אבל אולי יש למילה זו גם פירושים אחרים". היא הקלידה שוב במהירות, חיכתה כמה שניות, "או, יופי, הנה ההגדרה של מילון ספיר"
אֲרוּבּה, אֲרֻבָּה – 1. פֶּתַח או צינור בּגג ליציאת העשן, מַעֲשֵנה; 2. חור בַּתִקרה לכניסת אור; 3. שֶקַע מִתַחַת לגג למושב יונים;
"ההגדרה הראשונה מתאימה לארובה שאנחנו מכירים, אבל יש כאן עוד שתי הגדרות. ההגדרה השנייה נראית לי מתאימה לסיפור המבול". "נכון" אמר דורי, "לפי ההסבר הזה אני יכול לדמיין שכל העולם הוא אולם ענק ובתקרה שלו פעורים פתחים, או חורים, וכשהחורים נפתחים בבת אחת, ומים פורצים דרכם – יורד גשם עז, מבול ממש!" דפיקותיהן של טיפות המים על החלון גברו בבת אחת והשניים הסתובבו אל החלון, דורי הסתכל מהורהר "וואו, באמת ארובות השמים נפתחו..."
|
|