ברכת השבטים
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו
וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים
הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם
מכאן והלאה מופיעה ברכה מְפוֹרֶטֶת לכל אחד מהבנים:
ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דן, גד, אשר, נפתלי, יוסף, בנימין.
כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר
וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם
וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם
בראשית, פרק מ"ט, פסוק א'-ב', כ"ח
|
|
| | | |
| תמי: בפסוקים האלה קורה משהו משונה. בהתחלה, יעקב אומר לבניו: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" - כלומר, נראֶה כי הוא מתכּוֹנֵן לנַבֵּא להם את העתיד הרחוק; ולבסוף - הוא בעצם מברך את בניו. |
|
 |
| |
|
| | | | רש"י: באמת התכוון יעקב לספר לבניו על יְמוֹת הַמָשִיחַ וקֵץ הימים, אך באותו רגע איבד את היכולת לְנַבֵּא, ולכן פנה לְבָרְכָם. | |
|
| | | | רד"ק: יעקב סיפר מעט ממה שיקרה בעתיד, כי אחד מפירושיה של המילה "אֶת" הוא "מִתוֹךְ". כלומר, כוונתו הייתה: "אספר לכם משהו מתוך מה שֶיִקְרֶה בְּאַחְרִית הימים" (ובאמת, תוך כדי הברכות, סיפר להם מעט על אופֶן חלוקת הארץ ועל נִצְחוֹנוֹתֵיהָם הצפויים בעתיד). | |
|
|
Supported by The Jewish Agency for Israel
