|
|
|
|
המכות מוסיפות לבוא על מצרַים. הפעם מכה ה' במכת אַרבֶּה, ובחוֹשך על כל הארץ. לקראת המכה הקשה מכולן - מכת בכוֹרוֹת, מצווה ה' את ישראל לשחוט שֶׂה בי"ד בניסן, ולסמן בדמו את משקופֵי הבתים (כדי שאפשר יהיה להבדיל בין בתי המצרִים לבתי ישראל). את השֶׂה צולים וצריך לאוכלו. מעשה זה - הנקרא 'אכילת קורבן הפסח' הוא מִצוָוה לדורות. אליו מצטרפים צוֵוי אכילת מצה ואיסור על החמץ. בחצי הלילה, כשה' הורג את בְּכוֹרֵי מצרַים, יוצאים בני ישראל ממצרַים, לאחר ששאלו כלים ובגדים מהמצרִים. בסוף הפרשה מוזכרות מצווֹת הקשורות לדיני קורבן הפסח, הקדשת הבְּכוֹרים והחובה לסַפֵּר לדורות על יציאת מצרַים – והרי זה מה שאנו עושים בכל שנה ושנה בליל הסדר!
|
|
|
|
|
|