היום אנו רגילים לכנות את מי שאינו מתנהג כראוי "פרא אדם". לחכמים היה חשוב מאוד כיצד בני אדם מתנהגים, לכן הם ניסחו כללים רבים המגדירים מהי התנהגות ראויה. הנה אחד מהם:
מי שהוא תלמיד חכם, לא יאכל מעומד [=בעמידה], לא ילקלק באצבעותיו, ולא יגהק בפני חברו.
(מסכת דרך ארץ זוטא, פרק חמישי)
שאלות למחשבה:
מדוע לדעתכם נדרשים תלמידי חכמים דווקא להתנהג על פי כללים אלו?
מה דעתכם על כללים אלו? איזה כלל הייתם מוסיפים לרשימה?