בארץ כנען כולה היה רעב, אך במצרים היה אוכל – הודות ליוסף, המשנה למלך מצרים, שאגר בחכמה את עודפי המזון בשנות השפע.
מכל העולם באו למצרים לקנות אוכל, ובבאים היו גם אחיו של יוסף מכנען. האחים לא זיהו מי עומד מולם. יוסף, לעומת זאת, הכיר את אחיו, אך לא חשף בפניהם את זהותו. יוסף דיבר אל אחיו בקשיחות ואף השאיר במעצר במצרים את שמעון – כדי להכריח את האחים להביא אליו את אחיו הצעיר בנימין. כשחזרו האחים לכנען אל אביהם וביקשו ממנו לקחת אִתם למצרים את בנימין, סירב יעקב. יהודה הציע לקבל על עצמו את האחריות על בנימין, וניסה לשכנע את יעקב בדברים האלה:

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו:
שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ.
אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ,
אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים.