על נהרות בבל
אחד הפיוטים המפורסמים לתשעה באב הוא "על נהרות בבל", תהלים קל"ז, א-ו:
א עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה, שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן.
ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר.
ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַום עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
שם: על נהרות בבל
מקור: ספר תהלים
תיאור הפיוט:
היהודים יושבים בגולה על יד הנהר בארץ בבל (עירק של היום) ובוכים משום שהם זוכרים את ארץ ישראל. הם מדברים עליה באהבה.
אנשי בבל, שלקחו את עם ישראל בשבי, מבקשים מהשבויים לשיר להם מהשירים שהיו שרים בירושלים, שירים שהיו ידועים ביופיים בכל העולם. אולם הגולים לא מסוגלים לשיר את השירים האלה בארץ אחרת. הם מחליטים שלא לשיר ולא לנגן אף פעם עד שיחזרו לארץ ישראל, ואז יוכלו שוב לשיר, לנגן ולשמוח. עד אז הם שמים את כלי הנגינה שלהם בצד.
הם מבטיחים לעצמם שתמיד יזכרו את ירושלים ואת ארץ ישראל, ואומרים משפט שהפך להיות מפורסם מאוד. משפט שעד היום כל חתן בכל חתונה יהודית אומר לפני שבירת הכוס בחופה:
"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי"