

ירושלים של זהב

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁעָשָׂה לְאִשְׁתּוֹ תַּכְשִׁיט מְיֻחָד - כֶּתֶר בְּצוּרַת יְרוּשָׁלַיִם, עָשׂוּי זָהָב. רָאֲתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְנִתְקַנְּאָה בָּהּ. בָּאָה וְאָמְרָה לְבַעֲלָהּ: "עֲשֵׂה גַּם לִי תַּכְשִׁיט יָפֶה כְּמוֹ שֶׁלָּהּ!". אָמַר לָהּ: "וְכִי הָיִית עוֹשָׂה לְמַעַנִּי מַה שֶּׁעָשְׂתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא לְמַעַנּוֹ - שֶׁגָּזְרָה אֶת מִקְלְעוֹת רֹאשָׁהּ (צַמּוֹתֶיהָ) וּמָכְרָה אוֹתָן בַּשּׁוּק, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה!".
על פי תלמוד ירושלמי מסכת שבת, פרק ו' הלכה א'
|
|