 |
 |


העורב והיונה

מִפְּנֵי מָה הָעוֹרֵב הוֹלֵךְ בִּרְקִידָה? פַּעַם אַחַת רָאָה הָעוֹרֵב אֶת הַיּוֹנָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֲלִיכָה יָפָה יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹפוֹת. קִנֵּא הָעוֹרֵב בַּהֲלִיכָתָהּ הַיָּפָה וְאָמַר בְּלִבּוֹ: אֵלֵךְ גַּם אֲנִי כְּמוֹתָהּ. הִתְאַמֵּץ הָעוֹרֵב וְנִסָּה לְחַקּוֹת אֶת הֲלִיכַת הַיּוֹנָה. רָאוּ זֹאת הָעוֹפוֹת הָאֲחֵרִים וְצָחֲקוּ עָלָיו. הִתְבַּיֵּשׁ הָעוֹרֵב וְאָמַר: אֶחְזֹר לַהֲלִיכָתִי הָרִאשׁוֹנָה. בָּא לַחְזֹר, וְלֹא הָיָה יָכוֹל - כִּי שָׁכַח אֶת הֲלִיכָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה. וְכָךְ נִשְׁאַר עַד הַיּוֹם מְהַלֵּךְ בִּרְקִידָה .
עַל פִּי אוֹצַר הַמִּדְרָשִׁים (אִיזְנַשְׁטִין) עַמּוּד ל"ה א'
|
|
 |
|
|
 |




|
 |
 |
|