אף על פי שכבר התחילו להתרגל, עדיין היו תומר וטליה נרגשים לקראת שיעור "פירושים ומפרשים". אחרי הכול, לא בכל יום נוסעים ילדים במנהרת הזמן וזוכים לפגוש דמויות מהתנ"ך ופרשנים מתקופות שונות. "כל כך חבל", חשב לעצמו תומר, "שלחומש לא מצורפים קטעי וידאו, קטעים שבהם המפרשים יושבים ומסבירים את הפירושים שלהם, זה היה יכול להיות כל כך פשוט..."
גם הפעם לוּותה הכניסה לאתר בערפל, אולם למרבה הצער, הפעם קיבל את פניהם ריח לא נעים כל כך, ריח של רפת או דיר... ואכן כאשר נמוג הערפל, מצאו את עצמם השניים בדיר כבשים. מאחורי ערמות התבן פעו בקול עשרות כבשים ובקדמת הדיר ניצבו שתי דמויות: בחור צעיר ואדם מבוגר יותר. תומר וטליה כבר קראו את הפרשה ולכן הבינו מיד שאלו הם יעקב ולבן, וכשיצא מהאפלולית שלידם אדם והחל לדבר אליהם – לא התפלאו כלל. "רואים אותה?" שאל האיש והצביע החוצה. רק עכשיו שמו לב השניים לבחורה שניצבה מחוץ לרפת ומילאה במרץ את השוקת. היא נראתה פשוטה ועדינה. פניה היו מלאכיות ממש ותנועותיה נמרצות ומיומנות. "עובדת רצינית, אה?" כמו קרא האיש את מחשבותיהם, "זאת רחל. יעקב רוצה מאוד להתחתן אִתה ורק היום אזר אומץ לבקש את ידה מאביה –  לבן. בדיוק לפני שנייה אמר ללבן: 'אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה'. שימו לב, הוא לא אמר סתם 'רחל', אלא גם 'רחל', גם 'בתך' וגם 'הקטנה' – מה הצורך בכל הפירוט הזה?"
"אני יודעת", קפצה טליה, שאהבה מאוד את הסיפור הזה, "היה ידוע שלבן מרמה לפעמים, ולכן יעקב הקפיד לומר את הדברים בצורה ברורה, כדי שלבן לא יוכל לרמות אותו". "מעניין", אמר האיש מהורהר, "את אומרת שיעקב חשש שאם הוא ישתמש רק בתיאור אחד של רחל, למשל רק ב'רחל' או רק ב'בתך', לבן ירמה אותו. מה שיעקב לא ידע..." חייך האיש בעצבות, "הוא שלבן יצליח לרמות אותו גם כך..." הוא נד בראשו והרהר כמה רגעים, ואז כמו ניעור, "אגב, שכחתי להציג את עצמי: אני רש"י, ר' שלמה יצחקי", הוא קד קידה קטנה ואמר: "תודה לכם על העזרה". ושוב התערפל הכול.
תומר וטליה מצאו את עצמם שוב ליד המחשב, על המסך כבר הופיע פירושו של רש"י:

מחשבה זהה חלפה פתאום בראשם של תומר וטליה: האם באמת רש"י, כמו רד"ק וראב"ע, באמת לא ידע את התשובה לשאלה ששאל? אולי הוא רק רצה לעודד אותנו הילדים לחשוב על הפסוקים ולהעמיק בהם? הם הסתכלו זה על זה וחייכו, אולי...