עכשיו כשהדבר כבר נעשה לקבע, היו תומר וטליה מגיעים לשיעור "פירושים ומפרשים" נרגשים וסקרניים לגלות במי יפגשו הפעם.
כמו בפעמים קודמות, גם הפעם כשנכנסו לאתר סבבו אותם ערפל וריח חזק של תבשילים. כשהתפזר הערפל מצאו השניים את עצמם בחדר קטן בבית. מהחדר הסמוך עלו קולות נרגשים. תומר וטליה נצמדו אל הפתח והציצו דרכו.
על רצפת הטיח הייתה פרושה מחצלת ועליה הונחו כרים. על הכרים ישבו שלושה אנשים: שתי נשים מבוגרות וגבר אחד ולו שפם דק. מולם עמד גבר נוסף שנופף בידיו בהתלהבות. הוא לבש בגדי פשתן פשוטים ולא בגדים צבעוניים כמו שלבשו היושבים, אך מראהו אמר הוד והדר. על הרצפה עמדו קערות ובהן תבשילים שונים ומשונים ומהם עלו ריחות מעוררי תיאבון...
"זה עבד אברהם", נשמעה לחישה מאחוריהם. כשהסתובבו ראו תומר וטליה גבר לבוש בבגדים מודרניים. "מה, גם אתה פרשן?" שאלה אותו טליה בהפתעה, "עד עכשיו הכרנו פרשנים שנראו שונים מאוד מאִתנו, הם כנראה חיו לפני זמן רב..." האיש חייך ואמר: "זו שאלה טובה. שמי אֵלִיָּה שמואל הרטום, שימשתי רב בקהילות באיטליה והייתי מורה באיטליה ובישראל, ולפני פחות מ־60 שנה, כתבתי פירוש מדעי עממי לתנ"ך". האיש נד בראשו לברכה והם חייכו אליו חזרה בנימוס. האיש הצביע לכיוון החדר הגדול ואמר: "לדעתי אנחנו עדים כעת להצעת הנישואין של עבד אברהם למשפחתה של רבקה – הנֵּה לבן, זו אמהּ של רבקה וזו קרובת משפחה נוספת. רבקה כנהוג אינה נוכחת במעמד זה. בואו נקשיב לדבריהם". שלושתם הִטו אוזן. האיש העומד בדיוק סיים לדבר, ואז נשמע קולה של אחת הנשים המבוגרות: "נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ" (בראשית, פרק כ"ד פסוק נ"ז). הרטום הסתובב אל הילדים בהתלהבות ואמר: "שמעתם? זה בדיוק המשפט שעניין אותי! מה הם עומדים לשאול את הנערה? נוהגים לחשוב שבתקופה ההיא קבעו ההורים הכול בשביל ילדיהם ולכן לא הגיוני ששאלו את רבקה אם היא מסכימה להתחתן עם יצחק או לא. ואל תשכחו שמשפחה קיבלה את הצעת הנישואים כבר אתמול, וכבר אז הם הביעו הסכמה – אז לְמה לדעתכם הם התכוונו?"
"נדמה לי", אמרה טליה, "שבתורה מתואר שבבוקר, כאשר עבד אברהם רצה לצאת לדרכו חזרה לכנען, ביקשו בני משפחתה של רבקה להשאיר אותה בבית עוד זמן־מה. אז אולי מה שהם רצו לשאול אותה הוא לא אם היא רוצה ללכת עם העבד, אלא מתי". "מעניין, בהחלט מעניין", אמר הרטום וכתב משהו במחברתו. "ועכשיו אם תסלחו לי..." אמר ושוב התערפל הכול... תומר וטליה מצאו את עצמם בחזרה בחדר המחשבים. על המסך שמולם הופיע המשפט הזה:

"זה היה מעניין", אמרה טליה, "לא ידעתי שיש גם פרשנים מודרניים!"