בפרשת בָּלָק מסופר שבלק מלך מואב, שחשש שבני ישראל יתקפו את ארצו, פנה אל בִּלְעָם (נביא ומכשף שהיה ידוע בכוחותיו לברך ולקלל) וביקש ממנו לקלל את עם ישראל.
בתחילה אסר ה' על בלעם להיענות לבקשה, אך לאחר שבלק חזר על בקשתו כמה פעמים, התיר לו ה' לצאת לדרך.
בצאתו לדרך רכוב על אתונו, חסם מלאך ה' את דרכו של בלעם. האתון ראתה את המלאך, אך בלעם לא ראה אותו ולא הבין מדוע סטתה האתון מהדרך ונעצרה.
בלעם הִכָּה את האתון שוב ושוב, ולבסוף עשה ה' נס –

וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: מֶה עָשִׂיתִי לְךָ
כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים?
וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן: כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי, לוּ יֶש חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ.
וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם: הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ
עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה?
וַיֹּאמֶר [לה בלעם]: לֹא.