כַּאֲשֶׁר נוֹלָד מֹשֶׁה, שָׂמָה אוֹתוֹ אִמּוֹ בַּתֵּבָה עַל הַיְּאוֹר
כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפְּסוּ אוֹתוֹ עַבְדֵי פַּרְעֹה וְיַהַרְגוּהוּ.
עָמְדָה מִרְיָם אֲחוֹתוֹ וְהִמְתִּינָה מֵרָחוֹק לִרְאוֹת מַה יִּקְרֶה לוֹ.
וְכַאֲשֶׁר הָיוּ בַּמִּדְבָּר וּמִרְיָם חָלְתָה בְּצָרַעַת, הִמְתִּינוּ לָהּ
כָּל יִשְׂרָאֵל שִׁבְעָה יָמִים בִּזְכוּת אוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁהִמְתִּינָה
לְאָחִיהָ מֹשֶׁה.
לָכֵן קָרְאוּ לְמִרְיָם "אָחוֹת מֹשֶׁה" – מִשּׁוּם שֶׁנָּתְנָה אֶת נַפְשָׁהּ
עָלָיו נִקְרְאָה בִּשְׁמוֹ.