לִהְיוֹת מְסֻדָּר וּמְאֻרְגָּן זוֹ לֹא רַק תְּכוּנָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם, אֶלָּא גַּם שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים. אִם אַתֶּם מִסּוּג הַיְּלָדִים שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים לְסַדֵּר אֶת הַחֶדֶר, וְתָמִיד הַכֹּל בבלאגן, טוֹב שֶׁאַתֶּם לֹא דְּבוֹרִים שֶׁחַיּוֹת בְּכַוֶּרֶת…
אֵצֶל דְּבוֹרֵי הַדְּבַשׁ הַכֹּל מִתְנַהֵל בְּסֵדֶר מוֹפְתִי. לְכָל אַחַת מִן הַדְּבוֹרִים יֵשׁ תַּפְקִיד שֶׁאוֹתוֹ הִיא מְבַצַּעַת, וּבְיַחַד, כַּאֲשֶׁר כָּל אַחַת מְבַצַּעַת אֶת תַּפְקִידָהּ בְּדַיְקָנוּת, כַּוֶּרֶת הַדְּבוֹרִים מְיַצֶּרֶת דְּבַשׁ.
בַּכַּוֶּרֶת הַדְּבַשׁ יֵשׁ דְּבוֹרָה מַלְכָּהּ, שֶׁתַּפְקִידָהּ הַיָּחִיד הוּא לְהָטִיל בֵּיצִים שֶׁבּוֹקְעוֹת מֵהֶן דְּבוֹרִים נוֹסָפוֹת. אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַשּׁוֹנוֹת בְּקֵן מְבַצְּעוֹת הַדְּבוֹרִים הַפּוֹעֲלוֹת. הַפּוֹעֲלוֹת עוֹסְקוֹת בְּנִקּוּי הַתָּאִים וּבַהֲכָנָתָם לִקְרַאת הַטָּלַת בֵּיצִים חֲדָשׁוֹת, בְּהַאֲכָלַת הַרִימוֹת וְהַמַּלְכָּה, בְּנִקָּיוֹן וּבִשְׁמִירָה עַל תְּקִינוּת הַכַּוֶּרֶת, בִּשְׁמִירָה בְּפֶתַח הַקֵּן, בְּאִסּוּף צוּף, אֲבָקָה וּמַיִם וּבִיצִירַת דְּבַשׁ.
הַדְּבוֹרִים הַזְּכָרִים שֶׁחַיֵּיהֶם קְצָרִים מְאֹד - רַק אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה שָׁבוּעוֹת -- לֹא עוֹבְדִים בִּכְלָל, וְרֹב הַיּוֹם נָחִים. תַּפְקִידָם הַיְּחִידִי הוּא לְהַפְרוֹת אֶת הַמַּלְכָּה בִּזְמַן מְעוֹף הַכְּלוּלוֹת.
אָז כַּנִּרְאֶה שֶׁסֵּדֶר וְאִרְגּוּן לֹא תָּמִיד הוֹלֵךְ בְּיַחַד עִם הוֹגְנוּת…