אדם ואלוהים בפרשת השבוע - פרשת שמיני

צילי: תגובתו של אהרן למותם של בניו נראית קצת משונה – הוא לא בוכה ולא צועק; הוא אפילו לא לובש שק ושם אפר על ראשו, הוא לא מתאבל! הוא רק שותק...

גילי: נראה שהדברים שאמר לו משה לאחר שמתו בניו - "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר: בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵש וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד" - הם שגרמו לאהרן להגיב כך. אבל מה משמעותם של הדברים האלה?

רש"ר הירש: בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ – בְּכֹחַ מַעֲשַׂי בִּקְרוֹבַי – תִּוָּדַע קְדֻשָּׁתִי. שֶׁכֵּן מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא אֶסְלַח לַחַטָּאוֹת קְרוֹבַי – וְאַף אֶגְזֹר עֲלֵיהֶם דִּין מָוֶת – יִתְבָּרֵר, שֶׁרְצוֹנִי הוּא מֻחְלָט. שֶׁהֲרֵי אַף גְּדוֹלֵי עוֹלָם הַקְּרוֹבִים אֵלַי – וְדַוְקָא הֵם – לֹא הֻרְשׁוּ לִסְטוֹת הֵימֵנּוּ סְטִיָּה קַלָּה. וְכָךְ יַכִּירוּ הָעַם אֶת כָּל כֹּבֶד הַמִּשְׁקָל שֶׁל חוֹבַת הַשְּׁמִיעָה בְּקוֹלִי... יֵשׁ בִּדְבָרִים אֵלֶּה מִשּׁוּם נֶחָמָה לְאַהֲרֹן וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר לְאַחַר מִכֵּן: "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן".

צילי: לפי הפירוש הזה, אהרן התנחם בידיעה שה' נהג בבניו בחומרה דווקא משום שככוהנים היו קרובים אליו יותר. ומתוך כך למדו כל העם דבר חשוב על חובת הציות לדבר האל.
את יודעת, אני מנסה לחשוב על אהרן השותק – שני בניו זה עתה הוסמכו לעבודת הקודש, והנה הם מתים פתאום... האם דברים אלו היו יכולים לנחם אותו באמת? מה בכלל יכול לנחם הורה המתאבל על בניו? ואולי שתיקתו של אהרן מעידה דווקא על תחושות אחרות – על בלבול, על חוסר הבנה, על כאב?

משימות והודעות