 |
 |
 |
|
בפרשה זו נפרשת השירה אותה כתב משה, שמטרתה להוות אזכור בעתיד כאשר יפנו העם עורף לתורת האל. השירה, הכתובה בשפה פיוטית וגבוהה, משבחת את הנהגת ה' ואת בחירתו בעם ישראל. מול אלו מוצבים מעשי העם, מרידתו באל ועבודתם אלוהים אחרים. בהמשך השירה מפורט העונש הצפוי לעם במקרה כזה – ה' יפנה להם עורף ולא יעזור להם מול אויביהם כבעבר, אם כי לבסוף מוצגת גם נחמה: כאשר יכיר עם ישראל שה' הוא האלוהים - יצילם ה' מיד אויביהם.
לאחר שהקריא משה את דברי השירה בפני כל העם ובפני יהושע, קורא לו אלוהים לעלות אל הר נבו ולהשקיף על הארץ. לאחר מכן, מודיע לו האל, ימות משה בלא שיזכה להיכנס אל הארץ.
|
|
|
|
 |
|
Supported by The Jewish Agency for Israel
